המולה של ריקשות רועשות "חותכות" סבלים הנושאים על כתפיהם משקולת דו צידית של שקי תבלינים, תחת מטח גשמי מונסון קצר אך עוצמתי, קיבלו את פני כשהגעתי לראשונה ותרמיל על גבי להאנוי, בירת וייטנאם.
חדור ציפייה וסקרנות מרובה שהתבססה על ספרים איקונים ידועים (אשר תיארו בצורה רומנטית ואקזוטית את המציאות הקולוניאלית של ימי האימפריה הצרפתית של הודו-סין), יצאתי לשוטט ברחובות הציוריים של האנוי, תוך שאני מחפש "סימנים" מזהים לתיאורים הנפלאים שהופיעו בספרה של מרגרט דיראס, "המאהב". התושבים המקומיים הזכירו לי במהרה שעלילת הספר המפורסם התרחשה בכלל בדרום וייטנאם, בין העיירה הקטנה סא-דק לבין סייגון, אבל למה לתת לעובדות לקלקל את החוויה...? האגמים השלווים שמנקדים את האנוי, לצד רובע עתיק, סואן ומלא בשווקים, העלו לנגד עיני את את קווי העלילה המרכזיים ואת דמויות הספר הנודע, עד שנדמה היה כי הם מציצים וניבטים אלי מכל פינה.
מלחמת וייטנאם - מבט חשוב לאחור
בכלל, טיול בוייטנאם משול תמיד למסע חוויתי ומעניין מאוד, בין משעולי ההיסטוריה והתרבות של כמה מהאירועים החשובים והבולטים של המאה ה - 20. אחד מהמפורסמים (לשמצה) שבהם, הוא כמובן מלחמת וייטנאם. רווית דמים וסוערת, קרעה המלחמה את המדינה לשני חלקים (צפון ודרום), תוך שהיא מנתצת מרקמים שלמים של חיים, אנשים ומשפחות. די בביקור קצר במוזיאון המלחמה המטריד והקשה להכלה בסייגון, כדי לקבל פרספקטיבה שנעדרת לרוב מסרטי המלחמה האמריקאים הקלאסיים.
חדש מול ישן, מסורת מול שינוי
למעט אותם אתרי הנצחת הזיכרון ההיסטורי, שאר מקומות הביקור השכיחים בוייטנאם מטביעים במטייל הטיפוסי בהם חותם נינוח וחייכני הרבה יותר. קאן טו, למשל, העיירה השלווה, שנחשבת ל"בירת" אזור הדלתא של המקונג, איננה מתהדרת במחלצות מהודרות מדי (כפי שראוי היה אולי לצפות מעיר הפלך האחרונה, ש"חותמת" את מסלול הזרימה האדיר של למעלה מ - 4,000 הק"מ, לאורכם חותר אחד מהנהרות הגדולים והחשובים בעולם). ביקור בקאן-טו הרוגעת, יכלול תמיד סיורים נינוחים באיים הכמו טרופיים, שמקננים בליבו של הנהר הרחב ומאפשרים הצצה אל מפעלים ביתיים לייצור נייר אורז, ממתקי קוקוס מיוחדים ועוד. מעבר לאופק, ניבט גשר חבלים תלוי ומודרני, שמזכיר את הניגודים המרתקים שנוכחים כל הזמן בוייטנאם: חדש מול ישן, מסורת ושינוי, זיכרון לצד מחילה.
וייטנאם היא מדינה מגוונת מאד. ברגע אחד, מוצא עצמו התייר הטיפוסי מטייל בין חופים לבנים, נקיים וארוכים עד אין סוף. וברגע אחר, משייט בין מצוקי גיר אימתניים המזדקרים בעוצמה מתוך הים הצלול של מפרץ הלונג. ערי וייטנאם מלאות אף הן בשילובים מרתקים שמביאים לידי ביטוי ארכיטקטורה קולוניאלית עדינה לצד רבעים סינים צפופים, רועשים וריחניים. ולבסוף, תושבי וייטנאם עצמם, כור היתוך של לא פחות מ - 54 שבטים אתניים, המסמלים בהווייתם הדמוגרפית את המזיגה התרבותית המוצלחת שבין השפעתה של סין (אשר שלטה בוייטנאם קרוב ל – 1,000 שנה) ובין זו של התרבות הבודהיסטית השלווה ומאירת הפנים, שכה מאפיינת את שאר מדינות דרום מזרח אסיה.
אי אפשר להישאר אדישים אליה
לפיכך, ביקור בוייטנאם הוא חוויה טעונה ורב ממדית שמצליחה להתערבל לכדי זיכרון על חושי. כשם שוייטנאם לא הצליחה להישאר אדישה אל תהפוכות ההיסטוריה, במשך למעלה מ – 1,000 שנה של כובשים וחומסים, בסופו של דבר, כל מי שמבקר בה אינו מצליח להישאר אדיש כלפיה.
יומן המסע של יגאל אבני, סמנכ"ל סחר וייצור תיירות יוצאת, אשת טורס