אי המצורעים בכרתים

מבקרים רבים מגיעים לכאן אחרי שקראו את הספר המרגש "האי של סופיה", שבו תוארה קהילת המצורעים שפעם חיה כאן. שמו של האי הוא ספינלונגה, ובעבר היה מחובר לאי הגדול יותר, ספינלונגה הגדולה, אך הכובשים הוונציאנים בנו עליו את המבצר שעדיין עומד בו, ויצרו נתק בינו לבין האי הגדול. אפשר לומר שהפיכתו של האי לאי המצורעים מקורה במאבק היוונים לעצמאות. הטורקים כבשו את כרתים והסכימו להתפנות מן האי רק לאחר שנשלחו אליו מצורעים מיוון. הצרעת, כידוע, הייתה בעבר אחת המחלות הקשות והמרתיעות ביותר, בין השאר בשל הפגיעה במראה גופו של החולה. על כן, מצורעים נשלחו למקום כדי לבודד אותם משאר האוכלוסייה, ולרשותם עמדו נזירים שדאגו לצורכיהם. מ-1950, לאחר שנמצאה תרופה למחלה, הפסיקו לשלוח לאי מצורעים, וכיום כאמור מדובר באתר תיירותי מסקרן.

לאי המצורעים כרתים מגיעים באמצעות שיט מהכפר פלאקה או מאלונדה. שיט זה אורך כרבע שעה, ויש אפשרות לחזור באותה הספינה או בספינה אחרת היוצאת במועד מאוחר יותר. את האי מקיפות חומות שבנו הוונציאנים ובהן ניצבים גם מספר מגדלי שמירה. לאחר מעבר במנהרה מגיעים לרחוב הראשי ובהמשך מגיעים לשער הנידונים, שדרכו היו נכנסים המצורעים ועוברים הליך חיטוי. חייהם של המצורעים באי התנהלו מסביב למבנה המרכזי שהיה שם, והמטיילים מוזמנים לעלות למרפסת שלו ולהשקיף החוצה אל האיים השכנים.

סיור באי המצורעים מלמד היטב על תקופה שונה בהיסטוריה, שנראית אולי למבקר בן זמננו כלקוחה מסדרת פנזטיה. סמוך לכניסה ניתן עוד לראות את מגלשת הגופות שדרכה היו מפונים המתים מן האי. בזמן שבו עוד גרו כאן מצורעים, כשהפחד מהמחלה היה בשיאו, היה כל אחד מתושבי המקום דואג לצרכיו שלו ומבשל את האוכל שלו בעצמו. גם אנשי הצבא שהופקדו על המקום גילו חשדנות ופחד, והחשש העיקרי היה מפני מרד או מפני בריחתם של המצורעים. אנשי הצבא ששירתו כאן חשו כמובן געגועים רבים לבני משפחתם, ועל אחד ממצוקי הסלע שבאי חרוטים עדיין ציורים שהחיילים הותירו אחריהם. לאחר ביקור במבצר ניתן לבקר גם בבית הקברות שבו סיימו את חייהם המנודים שהגיעו לכאן. הקבורה הייתה מבוצעת לעתים קרובות ללא טקס וללא ציון שמו של הנפטר. כך מספק האי הצצה לתקופה אחרת, תקופה היסטורית מרתקת שאולי טוב שנותרה בעבר.